הבן חתם על הסכם תיווך, האב רכש את הנכס. צריך לשלם למתווך?

פרטי המקרה: בני זוג רכשו בשנת 2012 מחברת קרסו מוטורס (היום פריסבי, נ"ש) רכב שטח מסוג ניסאן פאת'פיינדר שנת 2009 ב-170 אלף שקל. לימים נגנב הרכב. כשבני הזוג קיבלו את כספי הביטוח הם גילו שהוסתרה מהם העובדה שהרכב עבר שתי תאונות קשות שהובילו לירידת ערך, ולכן חברת הביטוח הפחיתה את התשלום. בני הזוג תבעו את קרסו על סך 75 אלף שקל, כמחצית בשל העובדה שהיה רכב חברה וכמחצית בשל התאונות, וכן 2,200 שקל על עוגמת הנפש.

החודש קיבל בימ"ש השלום בחיפה את התביעה בחלקה. השופטת אפרת קריב קבעה שעל פי חוק מכירת רכב משומש יש לגלות לרוכש מידע מהותי שעשוי להשפיע על הרכישה. על הקונה חל העיקרון של "ייזהר הקונה", כך שבאחריותו לבדוק את הרכב לפני הקנייה. השופטת קבעה שקרסו ידעה על התאונות בשל מידע שמסר לה מנהל המוסך, אך הסתירה אותן מבני הזוג. השופטת התבססה על כך שקרסו רכשה את הרכב בעצמה בסכום שכלל הפחתה של 38 אלף שקל ממחיר המחירון, הסכום המדויק של ירידת הערך, לצד העובדה שהרכב טופל במוסך מורשה של החברה.

גם מכון הבדיקה ימית ובעליו נתבעו, בשל דוח שהטעה את בני הזוג לחשוב שהרכב תקין ולכן אין צורך לבדוק אותו. נקבע שהם התרשלו בבדיקה והדוח לא שיקף את מצבו האמיתי של הרכב, ולכן גם הם אחראים לנזק שנגרם לתובעים. במקביל התקבלה טענת הנתבעות שבשל הזמן שחלף ייתכן שנפגעה היכולת להביא ראיות ביחס לבדיקה.

נקבע שבני הזוג זכאים לפיצוי כולל הוצאות עו"ד בגובה 44 אלף שקל, מהם קרסו תשלם 80%, ומכון הבדיקה ימית 20%. בני הזוג יוצגו ע"י עו"ד דורון ברקוביץ. קרסו על ידי עו"ד אסף ורשה, מכון ימית ובעליו יוצג על ידי עו"ד ס.מסאלחה. מקרסו נמסר: "מדובר במקרה שהתרחש לפני כ-12 שנה, הנובע מפערי התיעוד בין החברה למוסך פרטי שאינו נמנה על מרכזי השירות המורשים. יחד עם זאת, אנו מצרים על עוגמת הנפש ובעקבות המקרה הוסקו המסקנות והנהלים חודדו".

משמעות הפסיקה: מוכר רכב מחויב לגלות לרוכש מידע מהותי שיכול להשפיע על הרכישה. לצד זאת, לקונה יש אחריות לבדוק את הרכב לפני הקנייה.

מספר תיק: 67830-03-19

פרטי המקרה: אופיר כהן חתם מטעם חברת "קו האופק ביטחון" שבבעלותו על הסכם תיווך לקניית או השכרת משרדים עם המתווך דרור עבדה מ"אופיס גרופ". הם נפגשו ארבע פעמים וביקרו בנכסים, בהם קומה בבניין המשרדים "בית שירה" ברחובות, כשלפגישה הזו הצטרף גם אלברט, אביו של אופיר, שהוצג כמלווה. האב נפגש עם המתווך גם לבדו. בהמשך רכש האב באמצעות חברות בבעלותו וחברה בבעלות שותפו העסקי שטח בבית שירה ב-2.4 מיליון שקל. פניות המתווך לקבל דמי תיווך לא צלחו ובשנת 2022 הוא הגיש תביעה נגד החברה של הבן ונגד האב. חברת קו לאופק טענה שלא רכשה את הנכס ואילו האב טען שאינו חתום על ההסכם.

השבוע השופטת הבכירה ניצה שעשוע מימון מבימ"ש השלום בפתח תקווה קיבלה את התביעה וחייבה את החברה ואת האב יחד לשלם למתווך 56,545 שקל דמי תיווך ו-20 אלף שקל הוצאות משפט. השופטת דחתה את הטענה שהוא לא זכאי לדמי תיווך מאחר שהרוכשות לא חתומות על הסכם, וקבעה שזה מקרה יוצא דופן שמצדיק ויתור על דרישת הכתב מאחר שהאב והבן התנהלו בחוסר תום לב, וכי יש לראות את האב כמי שחתם על ההסכם. השופטת ציינה שלפי הסכם התיווך הלקוח מתחייב לשלם "לגבי הנכסים שהוצגו למזמין על ידי המתווך (בין ישירות ובין ע"י צד ג')". בנוסף, הוכח שהחברה שוכרת את הנכס למטרות עסקיות, מה שמלמד על הקשר שלה לעסקה והאינטרס שלה בביצוע הרכישה ע"י חברה בשליטת בן משפחה מדרגה ראשונה. עוד נקבע שכהן פעל בחוסר תום לב כי ידע שאביו עשוי לרכוש את הנכס ושלח אותו כנציגו מבלי לגלות על כך. "מהשתלשלות האירועים עולה שאין מדובר בהשמטה מקרית אלא בהסתרה מכוונת", קבעה שעשוע מימון.

נקבע שהמתווך היה הגורם היעיל בעסקה. השופטת קיבלה את עדותו שהפגיש בין מוכר הנכס לבין הבן והאב ושהוא זה שיצר את ההזדמנות לעסקה ואת הקשר בין הצדדים. גם העובדה שהמוכר שילם לו דמי תיווך תומכת בכך. את המתווך ייצג עו"ד גיל להב. את האב ובנו ייצג עו"ד יוסף מאסרוה.

עו"ד גיל להב שיצג את המתווך: "מפסק הדין אנו למדים על החשיבות בקיומו של הסכם תיווך בכתב ואשר מטיל חובת תשלום דמי תיווך על הלקוח גם אם עסקת הרכישה בוצעה מול צד שלישי קשור. בית המשפט החיל בנוסף, ביחד ולחוד, את הסכם התיווך גם על הצד השלישי הקשור וזאת גם כאשר הרכישה בוצעה באמצעות מספר חברות, בניסיון לעקוף את הסכם התיווך".

משמעות הפסיקה: ניתן לוותר על דרישת הכתב במקרים יוצאי דופן שהובילו לתוצאה מקוממת, כאשר הייתה התנהלות בחוסר תום לב שנועדה להתחמק מתשלום.

מספר תיק: 47518-12-22

פרטי המקרה: בית המשפט העליון קיבל בשבוע שעבר ערעור שהגישה חברת שתיל, שזכתה במכרז להקמת ואחזקת גינות ציבוריות בבאר יעקב, אך תוצאת המכרז בוטלה במסגרת עתירת משתתפת אחרת למחוזי. עיריית באר יעקב פרסמה בפברואר 2022 מכרז לביצוע עבודות אחזקה של שטחי גינון ציבורי. חברת יוסי וייס הנדסה חקלאית הציעה הנחה של 40% על מחירון העבודות, ושתיל הציעה הנחה בשיעור 35%. שיעור ההנחה של וייס הוריד את שכר העובדים הלא מקצועיים ל-210 שקל ליום - מתחת לשכר המינימום (228 שקל ליום). לכן, ועדת המכרזים קבעה ששתיל היא הזוכה במכרז למרות שהצעתה הייתה גבוהה יותר.

וייס עתרה לביהמ"ש המחוזי מרכז שקבע שוועדת המכרזים טעתה ותוצאת המכרז בוטלה. זאת מאחר שוייס, כמו שתיל, נטלה על עצמה התחייבות מפורשת שלא לשלם לעובדיה שכר נמוך מהמינימום באמצעות מקורות אחרים. המחוזי התחשב בכך שהחריגה משכר המינימום מזערית - 18 שקל בלבד, ושיש רכיבים נוספים בהצעה בהם וייס לא חרגה. שתיל ערערה לעליון.

השופטים אלכס שטיין, דוד מינץ ויעל וילנר קיבלו את הערעור בשבוע שעבר וקבעו שעיריית באר יעקב רשאית להטיל ספק בכוונות של מציע שהצעתו כוללת שכר עובדים מתחת למינימום - למרות ההבטחה להשלים את החסר ממקור אחר. נקבע ש"בעיני הוועדה, הצעה זו לא עולה בקנה אחד עם הצורך להבטיח ביטחון סוציאלי לעובדים - הערכה שבוודאי לא חורגת ממתחם הסבירות". נקבע שהמחוזי טעה כשהתערב בהחלטת הוועדה והערעור התקבל, כך ששתיל היא הזוכה במכרז. חברת וייס חויבה לשלם 15 אלף שקל. את שתיל ייצגו עוה"ד שיר וגדעון סלעית, את וייס ייצג עו"ד אמוץ וייס ואת עיריית באר יעקב ייצג עו"ד מתן גרינגר ממשרד גדעון פישר.

משמעות הפסיקה: ביהמ"ש יתערב בהחלטת ועדת מכרזים רק אם היא חורגת ממתחם הסבירות. פסילת הצעה העשויה לפגוע בעובדים היא לשיקול דעת הוועדה.

מספר תיק: 5381/23