רשות התחרות נכשלת במאבקה בריכוזיות וביוקר המחיה

צריך לעשות לרשות איתחול מחדש. במקום הרשות הנוכחית, הכרחי לייצר גוף שיגביל מונופולים באמת ולא ישמש עלה תאנה שלהם

המאבק ביוקר המחיה / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי
המאבק ביוקר המחיה / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי

הכותב הוא שותף מייסד במשרד נאור גרשט עורכי דין. עוסק בליטיגציה מסחרית, לרבות הליכים מול מונופולים בעילה של ניצול כוח מונופוליסטי לרעה

צריך להגיד את הדברים בצורה ברורה: רשות התחרות נכשלת מזה למעלה מעשור בהתמודדות מול מונופולים, והדבר פוגע בכיס שלנו. מספיק להיכנס לסופרמרקט כדי להבין עד כמה אנחנו משלמים מחירים מופקעים על מוצרי מזון בהשוואה לעולם, ודאי כשמשכללים את כוח הקנייה של הצרכן הישראלי.

אם ביקור בסופר לא מספיק כדי להבין את עומק הכישלון של רשות התחרות והעומדים בראשה, כל מה שצריך זה לקרוא מה קובעים בעניין אנשי מקצוע רציניים ונטולי פניות:

ועדת הריכוזיות קבעה שמבנה המשק הוא ריכוזי, כשמספר קבוצות מצומצם מדי בהשוואה עולמית שולט בנתחים גדולים מהמשק. הדוח מצא כי מחירי המזון בישראל גבוהים ב-33% ביחס למדינות שנבדקו.

דוח ה-OECD קבע כי רמת המחירים בישראל גבוהה מהממוצע של מדינות הארגון בכ-20%. אם משכללים להשוואה גם את התמ"ג לנפש, הפער גדול יותר.

כשל רגולטורי

הדוח קובע בצורה מפורשת מי אחראי לזה: חוקרי ה-OECD מצאו כי קיים כשל בסיסי ומתמשך ברגולציה הכלכלית בישראל.

ועדת קדמי קבעה כי מחירי המזון עלו בשיעור גדול יותר ביחס למחירים הממוצעים ב-OECD, והדגש החשוב של מסקנות האלה היא שגם כשהייתה ירידה במחירי התשומות, ההפחתה לא הועברה לצרכנים.

ישנו מחקר של הכנסת משנת 2018 שמוצא פער מחירים גדול לרעת הצרכן בתחומי המזון. יש מחקר של המועצה הלאומית לכלכלה שעסקה בתכנון משק החלב שמצאה פער עצום של 130% במחירי מוצרי חלב בהשוואה ל-28 מדינות האיחוד האירופי. ישנם דוחות מבקר המדינה שמצביעים על הכשל של מוסדות המדינה להתמודד מול התאגידים הגדולים בקביעת מחירי מקסימום למוצרים בסיסיים, ועוד ועוד.

אנחנו משלמים מחירים יקרים ביחס למדינות החזקות והעשירות, ללא הצדקה כלכלית ובלי שיש לנו יכולות כספיות לשאת את הפערים האלה, כי אנחנו מרוויחים פחות.

הישראלים סובלים ממשק ריכוזי, שבו שוק המזון נשלט על-ידי מספר מצומצם של קבוצות ענק, וצמצום חסמי יבוא לא תמיד נותן פתרון, למשל ביחס למוצרים עם חיי מדף קצרים. עלויות היבוא מצמצמות את האפשרות של יזמים להיכנס לשוק, וזאת בהנחה שבכלל יתנו למוצרים להיכנס לסופרים שהמדפים שלהם נשלטים על-ידי המונופולים הגדולים.

יש הרבה סיבות לריכוזיות במשק, ובמאמר קצר אי-אפשר לסקור את כולם, אבל דבר אחד בטוח: רשות התחרות נכשלת בטיפול ביוקר המחיה ובריכוזיות. ומדובר בכישלון שמעורר את השאלה האם לא הגיעה השעה לעשות ברשות שינוי יסודי.

הכישלון נובע מהיעדר הכוונה וגיבוי של הדרג המיניסטריאלי, היעדר הגדרת מטרות ברורות לטיפול, ניגודי עניינים של חלק מהבכירים ברשות שדואגים לעצמם לתפקידים במונופולים, היעדר מיקוד בנושא המחירים המופקעים שהצרכן משלם, חקירות שנמרחות על פני שנים ומסתיימות בקול ענות חלושה ועוד.

צריך לעשות לרשות איתחול כמו שעושים למכשיר שלא מתפקד. הכרחי לייצר גוף שיגביל מונופולים ולא ישמש עלה תאנה שלהם, שיפעל לצמצום ריכוזיות וימנע מיזוגים שמייצרים מפלצות שאחר-כך קשה להתמודד עם הכוח שלהם, שינהל חקירות בהתאם לסמכות שלו נגד מונופולים שמתאמים מחירים ומגבילים יצרנים וספקים ויפעל נגד מנהלים כדי לייצר הרתעה.

ושלא יספרו סיפורים על הקנסות שהרשות הטילה לאחרונה על כמה תאגידים, מונופול שמרוויח מפעולות מונופוליסטיות לא חוקיות מאות מיליונים ומשלם מיליונים בודדים, והמנהלים שלו יוצאים מהסיפור עם קנסות מגוחכים, מביא את יתר המנהלים בשוק למסקנה אחת פשוטה: משתלם לעשות עבירות הגבלים עסקיים. הרווח עולה על המחיר.

דור של עניים

אני מציע לכל מגונני המונופולים להעיף מבט בנתונים על הגידול בחובות של משקי הבית. אם מחברים את זה לריביות גבוהות על מינוסים ועל הלוואות מכל מין וסוג, התוצאה היא שאנחנו מייצרים דור של עניים מודרניים שרק מתרוצצים כמו משוגעים כדי לשלם חשבונות מנופחים.

אין סיבה שלא להילחם במונופולים האלה, ורשות התחרות לא עושה את העבודה הזו כבר יותר מעשור. הגיע הזמן לטפל במחדל המתמשך הזה שעולה לכולנו ביוקר.