חסימת טראמפ ברשתות החברתיות: מעט מדי ומאוחר מדי

האירועים הפוליטיים בארה"ב והדריכות לקראת השבעתו הצפויה של ביידן משקפים את הצורך בחסימה של פירומנים חברתיים מסוגו של טראמפ משימוש במדיה החברתית • הגיעה העת להסדיר את השימוש ברשתות החברתיות בחוק

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ / צילום: AP
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ / צילום: AP

בהתחשב באירועי האחרונים בוושינגטון בהם אספסוף פלש לגבעת הקפיטול ובזז את בניין הקונגרס, ההחלטה של טוויטר לסגור את החשבון של דונלד טראמפ היא מעט מדי ומאוחר מדי. השימוש שעשה טראמפ בטוויטר בקמפיין הבחירות של 2016, לאורך כל הכהונה שלו ובעיקר בקמפיין האחרון של בחירות 2020, הגדיר כללי משחק חדשים למושג של חופש הביטוי ויצר השפעה פוליטית וציבורית דרמטית בחיי דמוקרטיות בעולם.

אחת מהנחות היסוד בסוגיית חופש הביטוי גורסת כי השיח הוא בין עמדות שמתבססות על דברי אמת. בעבר, שקר נתפס כמשהו לא ראוי ולא לגיטימי, שכל שימוש שנעשה בו בוצע במשורה. מונחים כמו "עובדות אלטרנטיביות" ו"פייק ניוז" הם ביטויים אותם הכניס טראמפ לז'רגון לאחר שהאמת לא הייתה נוחה לו. בתקופת נשיאותו דברי שקר הפכו לחלק בלתי נפרד ולגיטימי מהשיח האמריקאי בכלל, ובהשיח הפוליטי בפרט. כזכור, הוא לא הספיק להיות מושבע יום אחד לתפקיד הנשיא בלי שדובריו שיחררו את האמירה לפיה בהשבעה שלו היו יותר משתתפים מאשר אצל זו של אובמה. אמירה זו לא הייתה נכונה עובדתית, וכתגובה לביקורת שעלתה נגדה דובריו טענו כי הם מציגים עובדות אלטרנטיביות.

במקום בו מנהיגים מערערים את אבני היסוד של השיח הפוליטי, פורמים את כללי המשחק ובונים כללים חדשים שנוחים להם, הסדר החברתי המושתת על אמון, אמת וקבלת כללי המשחק נסדק. בעבר מנהיגים נתפסו כמבוגר האחראי שדואג לציבור, היום נראה כי מנהיגים הם הילד שמתפרע ולא מוכן לקבל את כללי המשחק אם הם לא מוצאים חן בעיניו.

התמונות של השבוע האחרון של המון שהוסת לאורך כל תקופת קמפיין הבחירות על ידי נשיא ארה"ב "כובש" את הקונגרס, צריכות להדאיג לא רק את האמריקאים, אלא כל אזרח במדינה דמוקרטית בעולם. התמונות שהעלו אותם אנשים שנכנסו בכוח לבית הקונגרס וזרעו ונדליזם בחדריהם של נבחרי הציבור הם תוצר, בין היתר, לחוסר האחריות של טוויטר ושאר הרשתות החברתיות שלאורך השנים הסירו אחריות מהתכנים הזורמים באמצעותן לכלל הציבור.

לכן, ההחלטה של טוויטר היא מעט מדי ומאוחר מדי. פעמים רבות נטען כי העובדה שטוויטר מאפשרת למידע שקרי לזרום באופן חופשי ברשת אינה באחריותה. היא רק צינור שמאפשר קשר בין אנשים בכל העולם. הפניית המבט לצד השני לא העלימה את התופעה, אלה מיצבה אותה כלגיטימית. אם טוויטר לא מנפה תכנים, אז אולי הם נכונים ואחרים טוענים שהם שקריים. איך אפשר לדעת כבר מה אמת ומה לא? העידן אשר בו לא ברור עד כמה אפשר לסמוך על המידע שזורם ברשתות החברתיות, העידן אשר בו ההסתה נגד אחרים הופכת להיות לגיטימית, העידן אשר בו מנהיגים הם אלה שמעבירים את המידע השקרי והם אלה שמסיתים קבוצה אחת נגד השנייה, כשמדובר במשטרים דמוקרטים, זה העידן אשר בו הדמוקרטיה נלחמת על נשמת אפה.

עכשיו אולי הזמן שלנו לומר בצורה ברורה ובהירה שלרשתות החברתיות, כמו טוויטר, יש אחריות מוסרית לקבוע את הנורמה אשר בה יש לומר דבר אמת. הרשתות החברתיות שבהן נעזרו המפגינים בעת האביב הערבי של 2011 להפיץ את הביקורת של ההמונים כלפי המשטר, אינן עוד. הן שינו את פניהן והפכו להיות מכונות משומנות, כלכליות שמטרתן לאסוף עלינו מקסימום מידע ולזמן לנו מקסימום מידע לקנייה. הרשתות החברתיות של עידן האביב הערבי, אפשרו העברת מידע שברובו היה אמת ומקצתו שקר.

האם בזכות ההחלטה לסגור את חשבון הטוויטר של טראמפ, יתחיל תהליך של אסדרת (רגולציה) השימוש ברשתות החברתיות? האם בעקבות ההחלטה הציבור יהיה ביקורתי יותר כלפי המידע שזורם אליו דרך הרשתות החברתיות, עד כדי נטישת הרשתות וחיפוש דרכים אחרות לתקשורת? האם מדובר בשירת הברבור או בקריאת יקיצה? העיניים מופנות היום לנשיא הנבחר ולסגניתו. 

הכותבת היא ראשת החוג לממשל וחברה אזרחית באקדמית גליל מערבי